<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' חיה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע בודק קערות וכוסות לאור הנר ודוקא בדנפטא דמאיס ונפיש נהוריה אבל במישחא שמש שאינו קבוע ודאי אסור שמש קבוע פליגי והלכה בודיק ואין מורין כן. ואסור לאדם לקרות לאור הנר בשבת א' ראבא אפילו גבוהה שתי קומות ואפילו גבוה שתי מרדיעות ואפילו עשרה בתים זה על גב זה לא יקרא.
<h2>דף יט.</h2>
מניחין מזונות לכלב ולפני הגוי בחצר לאכול ואם נטלו ויצא אין נזקקין לו.
גוי שפסק לו יש' שכר מותר לשלוח בידו אגרת, דתנו רבנן שולחין איגרות ביד הנכרי בערב השבת והוא שפסק לו ישר' שכר, ואפילו למאן דאמ' והוא שהגיע לביתו קודם שתחשך או שיגיע לבית הסמוך לחומה דקא סלקא דעת[ין] דהא א[גרת] בי דואר שדרה וכיון דלא משכח דאוור אזל ב[תריה למת]א [אחריתא הא לאו הכי] שפיר דאמי.
<h2>דף לז:</h2>
קידרא דימטא בשולה מבעוד יום אם מצמקת יפה לה אסור לשחותה על גבי כירה בש' דכיון דבעי למיכל מינה בין השמשות מסרהיב מפיש לה נורא ובתר דקדש ליה יומא משתלי ואתי לחתויי בגחלים, ואם מצמקת רע לה מותר לשחותה על גבי כירה גרופה וקטומה. ואסור למיבחש קידרא בכפא כד יתבא בתנורא דהינו הגאסה.
<h2>דף מ:</h2>
מיחם על גבי מיחם שרי אוקומי בעלמא הוא צונין על גבי מיחם אסור דקא מוסיף הבאלה. מיחם אדם אלנטית אחת ומניחה על גבי מעיין בשבת.
<h2>דף מג:</h2>
מי שנפל[ה] עליו מפולת ספיק הוא שם ספיק אינו שם ספיק חי ספיק מת ס[פיק נכרי] ספיק ישר' מחל' עליו את הש' ואם מת יניחוהו, וכן לעינין דליקא כי האי גונא מכבין בש' ומצילין אתו, והיכא דקא מאטי עליה דליקא מייתינן כיכר או תינוק ומחתינן עילויה ומטלטלינן ליה, ואי לא, מטלט[לינן ליה ממטה] למטה משום בזיון משפחה ומתוך שאדם בהיל על מיתו א[י] לא שרית ליה טילטול דרבנן אתי לידי כיבוי דאוריתא, דהא קימ[א] לן דר' יהוד' בן לקיש דאמ' מותר לטלטלו, וכן מת המוטל בחמה מניח עליו ככר [או] תינוק ומטלטלו.
<h2>דף מד:</h2>
מעות שעל גבי המטה מותר לטלטלן בשבת במקום שהן אובדות. מטה שיחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה בשבת ואף על גב דליכא עילוה מעות, לא ייחדה למעות יש עליה מעות אסור לטלטלה בש' והוא שהיו עליה בין השמשות אבל לא היו עליה בין השמשות מותר לטלטלה בש', ואף על גב דאיכא עילוה מעות ובמקום שאובדין מותר לטלטלה.
<h2>דף מח.</h2>
מיחם על גבי מיחם שרי אוקומי בעלמא הוא צונין על גבי מיחם אסור דקא מוסיף הבאלה. מיחם אדם אלנטית אחת ומניחה על גבי מעיין בשבת.
קופה שלמוכין שמטמנין בה מותר לטלטלה בש'. ומותר להטמין בה את הצונין דקא אמרינן ר' היתיר להטמין את הצונין.
הפותח בית הצואר בש' בשוגג חייב חטאת דקא מתקן פתח.
<h2>דף ס.</h2>
קמיעא דמומחה מותר לצ[את] בה בש', פ[שיטא לי] תלתה קמיעי לתלת גוברי ת[לתה ת]לתה זמני [אי]חזק גברא ואיתחזק קמיעא, ת[לתה קמיעי לתלתא גבר]י א[תחזקי ק]מיעי לא איתחז[קי] ח[ד] קמיע לתלתא גברי קמיע איתחזק גברא לא [איתחזק].
<h2>דף סו:</h2>
מפרסמין את החנאפין בש' מפני קידוש השם. ויוצאין באבן תקומה בש' ולא שהפילה אלא שמא תפיל ולא שעיברה אלא שמא תתעבר ותפיל, ר' מאיר או' אף במשקל אבן תקומה והלכתא כר' מאיר מדקא מתרצי אליבא דידיה בההוא דכיון ותקל, וקא אמרינן בעי רב אשי משקל [דמשקל מאי מ]דקא מיבעיא ליה לרב אשי משקל דמשקל מאי מכלל דבמשקל [גופיה כר'] מאיר סבירא ליה.
<h2>דף קב:</h2>
הקודיח כל שהוא חייב חט[את למאי ח]זי לככא דאקלידא.
<h2>דף קז.</h2>
נכנסה לו צפור תחת כנפיו ישב ומשמרה עד שתחשך. חוטרא דמשויא כלי שרי למיפק ביה בשבתא. הני גילמוהרג אסור לטלטלנהו.
<h2>דף קח:</h2>
החושש בעיניו מהו שיתן לתוכן יין הלכתא יין לתוך העין אסור על גב העין מותר ורוקא תפל אפילו על גב העין נמי אסור.
<h2>דף קיב.</h2>
קשר מנעל דשריא בשבת איקשר שלקיאמה היא כגון קשר דאושכפי דלא (מי) מישתרי חיב חטאת איקשר דידן הוא דיכמא דירויח מסאנא ניח לן ולא כל עידנא שרינן ליה פטור אבל אסור אי דבני מחוזא דוסתן דשארן מסאניהו וקא מטין להון אכרעיהו מותרין לכתחילה.
<h2>דף קיג.</h2>
אסור לקפל את הכלים בשבת בשיש לו להחליף ואם אין לו להחליף מותר. מותר אדם לנער טליתו בש' כי רב יהודה. ישב לו זרע פישתן על כסותו או תבשיל מותר לקפלו בשבת.
<h2>דף קיג:</h2>
אסור לפסוע פסיעה גסה דכ' מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול, וכמה פסיע גסה יותר מאמה ובינונית אמה ואם לדבר מצוה מותר.
<h2>דף קכא.</h2>
השוחט לחולה בשבת מותר לו לבריא לאכול ממנו [באומצא] לפי שאי אפשר לכזית בש[ר בלא שחיטה, והמבשל לחולה בשבת אסור לבריא לאכול ממנו] גזירה שמא ירבה בשבילו, בדליקה התירו לומ' כל המכבה אינו מפסיק וכן במשקל בידקא וכן במטרא.
<h2>דף קכב.</h2>
גוי שהדליק את הנר בשבת מותר לישר' להשתמש לאורה ואם בשביל ישר' הדליקה אסור.
<h2>דף קכג.</h2>
נר שכבה אסור לטלטלה בש', כל מידי דצורך מקומו [שרי] לטלטולינהו בשבתא לבר משרגא דאדליקו בה בההיא שבתה ומחתה דהוה בה נורא בין השמשות, ולבד מן כל מאנא דקאפיד עלאויה וקבע לה מקום כגון סיכי זיארי ומזורי.
<h2>דף קכז.</h2>
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות [של תבן מפני אורח] אחד [לישב ולעסוק בתורה. המבשל] בשבת הלכ' כר' יוחנן הסנדלר דא[מר במזיד] לא יאכל עולמית לא לו ולא [לאחרים].
<h2>דף קכח:</h2>
מילדין את האשה בש' וקוראין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את הש', היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד לא הספיק שמן ביד מביאה לה בכלי דרך שערה. אמ' מר מדליקין לה את הנר פשיטא, אמ' רב אשי לא נצרכה אפ' לסומא מה הוא דתימא כיון דלא חזיא אסיר קא משמע לן דיתבי מיתבא דעתה סברא [אי] איכא מידי דחזיאן חברתאי ועבדן לי.
<h2>דף קכט.</h2>
אמרי נהרדעי חיה שלשה שבעה ושלשים, שלשה ימים הראשונים בין אומרת צריכא אני בין אומרת אין צריכא אני מחללין עליה את הש', משלשה עד שבעה אמרה צריכא אני מחל' עלי' א' הש' אמרה אין צר' אני אין מחל' על' את הש', וטעמא דאמרה אין צר' אני הא סתמא מחל' על' את הש' שספיק נפשות להקל, משבעה עד שלשים אפילו אומרת צר' אני אין מחל' על' את השבת [אלא] עושין לה על ידי ארמאי [כ]דרב עולא בריה דרב עילאי, דאמ' רב עולא בריה דרב עילאי כל צרכי חולה עושין על ידי ארמאי בש' [וכדרב המנונא] דאמ' רב המנונא דברים שאין בהם משום סכנה אומ' לגוי ועושה. אמר שמואל עושין מדורה לחיה בש' סבור מינה לחיה אין לחולה [לא] בימות הגשמים אין בימות החמה לא, איתמר אמ' ר' חייא בר אבין אמ' שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה ואפילו בתקופת תמוז, ודוקא דאותיב ציבי מלמעלה למטה שלא כדרך בניין אבל מלמטה למעלה כדרך בניין אסור.
<h2>דף קכט:</h2>
אמ' שמואל פורסא דדמא כל תלתין יומין בין הפרקים ימעט בר ארבעין שנין נעביד כל תרין תרין ירחין בין הפרק' בר שיתין שנין יחזור וימעט. ואמ' שמואל פורסא דדמא בחד בשבא בארבעה [בשבא] ובמעלי [שבתא], ביתרי ובחמשי מאי טע' לא משום דמפקדין דינא, בתלתה מאי טע' לא משום דקימא מאדים בזויה ומעלי [שבתא] נמי קימא מאדים בזויה, כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים יי'. ואמ' שמואל ארבה דהו[א] [אר]בא [דהוא] ארבסר דהוא עשרין וא[רבעה, וארב]ה דליכא ארבעה בהדיה כולהון חלשא, ראש חדש ושיני לו חולשא [ושלישי לו ס]כנתא, ומעלי יומא טבא [ד]ע[צ]רתא סכינתא וגזרו רבנ[ן בכולהון מ]עלי יומא טבא משום מעלי [יומא] טבא דעצרתא סכנ' דנשיף ביה חד זיקא ושמיה טבוח, ואי לא דקבילו ישר' אוריתא עילויהו הוא טבחינהו לכולהו גרמיהו.
קושרין את הטיבור בש', ר' יוסי אומ' אף חותכין וטומנין את השיליה כדי שייחם הולד, אמ' רב נחמן אמ' ראבה בר אבוה אמ' רב הלכה כר' יוסי, ואמ' רב נחמן אמ' ראבה בר אבוה אמ' רב כל האמור בפרשת תוכחה עשין לחיה בש' שנ' ומולדתיך ביום הולדת אתך מיכן שמילדין לחיה בש', לא כרת שרך מיכן שכרתין את הטיבור בש', ובמים לא רחצת למשעי [מיכן] שמרחיצין את הולד בש', והמלח לא המלחת מיכן שמולחין את הו[לד] בש', והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין את הולד בשבת.
<h2>דף קלז:</h2>
מסננת דתליא ממעלי יומא טבא שרי למישפא בכוס ביום טוב אבל בש' אסור ואף על גב דתליא מערב הש' אסור כרבנן, דתנן וחכ' אומר' אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נתנין לתלויה בשבת אבל נתנין לתלויה ביום טוב. איבילהו תלה מאי אמ' רב יוסף תלה חייב חטאת, אמ' ליה אביי אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמחייב חט', אלא אמ' אביי לוקה מכת מרדות מדרבנן כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. איבילהו שימר מאי אמ' רב כהנא שימר חייב חטאת ומישום מאי מתרינן ביה, ראבה אמר מישום בוריר ור' זעירא אמ' מישום מרקיד.
<h2>דף קלט:</h2>
מסננין את היין בסודרין ובקפיפה מצרית, אמ' ראבא האי פרנקא אפלגא כובא שארי אכולא כובא אסיר מישום דמיחזי כאהלא, אמ' רב פפא [לא ליהד]יק אי[ניש צבאתא] אפומא דכוונתא מישום דמיחזי כמסננ[ת, והא דבי רב פפ]א [שאפו שיכרא], ממאנא למאנא. חמרא דשפייה בשחל[א דהוצי בין שפייה מחמת] דורדיא בין ש[פייה מחמת מיני] אחריני ש[ארי, דקא תאני ובכפיפה מצרית] דהינו שחל[א דהוצי, שפייה במאנא מחמת דורדיא אסיר משום] דאתי לידי סחיטא. אמ' זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך משמרת בש' ואינו חושש אבל עכור לא.
<h2>דף קמ.</h2>
מי שאחזו דם מקיזין לו דם בשבת מפני הסכנה וכל מכה של חלל מותר לרפאה בשבת מאן דמחלש, ואם מתבעי לה למקרא ליה מילתא או למיתאף ביה רוקא בשבת שרי, חרדלא דליש ממעלי שבתא במנא למחר רמי חלא ועביד ביה באצבעתיה ולאו בכולא ידיה ואם משני מיום (דינא) [חולא] שרי ואי לא אסור, וכן בתחלי וכן (בצבע) [בסבג] מידקנהו ממעלי שבתא ומרמא ביה חלא ושרי.
<h2>דף קמא.</h2>
אמ' רב יהודה הני פילפלי מדק חדא חד[א בקתא] דסכינא שרי תרתי תרתי אסיר, ראבא אמ' כיון דקא משני אפילו טוב[א נמי] [ש]פיר דאמי. ואמ' ראבא לא לצדיד איניש כוב[א] בארעא [דילמא אתי לאשוו]יי גומות. ואמ' ראבא טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל ואין מ[קנחו] בקרקע דילמא אתי לאשויי גומות, ודוקא בכותל [אבנים או בקורה. ואמ'] ראבא לא ליהדק איניש אודרא אפומא דאשישא [דילמא אתי לידי] סחיטא. ואמ' ראבא טיט שעל בגדו מכסכסו מ[בפנים ואין מכסכסו] מבחוץ, טיט שעל גבי מנעל מאי תא שמע דתאני ר' חיי[א אין מגרדין] לא מנעל חדש ולא מנעל ישן ולא יסוך את רגלו שמן והוא בתוך המ[נעל] או בתוך הסנדל אבל סכו ומניחו בתוך המנעל או בתוך הסנדל. וכיבוס מנעל בש' אסור שיכשוך מותר.
<h2>דף קמא:</h2>
מנעל שעל גבי האמום הלכתא כרבנן דשרו ואפילו ר' אליעזר לא קא אסר אלא בשאינו רפוי אבל ברפוי מותר דתניא ר' אליעזר אומ' אם היה רפוי מותר.
<h2>דף קמג.</h2>
גרעינין מותר לטלטלן בשבת הואיל וחזיאן על גב אימן לאוכלי בהמה, ודוקא בתמרי דארמייאתא. הני ליבני דאיתותר מביניאתא שרי לטלטולינהי בשבת הואיל [וחזיין למ]יזגא עליהון.
<h2>דף קמה.</h2>
והלכתא כר' יוחנן דאמ' אחד כבשין ואחד שלקות שסוחטין אותו בשבת לצורך השבת מותרין אבל אם סחטן בשבת למוצאי שבת אסורין, ובמה דבר' אמורין לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמה שסחט זתים וענבים חייב חטאת.
<h2>דף קמח.</h2>
שאל [אדם] מחבירו כדי יין וכדי שמן בלבד שלא יאמר לו הלויני, ואם אינו מא[מינו] מנ[יח] טלתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת, ומאי שנא הלויני [דאסור ומאי שנא] השאיליני דשרי הלויני לזמן מרובה משמע וחישינן דילמא [אתי] למיכ[תב] השאיליני לא אתי למיכתב.
<h2>דף קנ.</h2>
לא ישכור אדם פועלין בשבת ולא יאמר לגוי לשכר לו פעלים ולא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמד עמי לערב, ר[בי] יהושע בן קרחה אומ' אומ' אדם לחבירו הנר' שתע' עמי לערב, אמ' ראבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה, ואמ' ראבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן מאי טעמיה דר' יהושע בן קרחה דכת' ממצא חפצך ודבר דבר דיבור אסור הירהור מותר.
אין מחשיכין על התחום לשכר פעלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמר ומביא פירות בידו, אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש אבל מחשיכין על התחום להביא בהמה, היתה עמדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה, כלל אמ' אבה שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו וכל שאיני [זכאי] באמירתו איני רשאי להחשיך עליו. אמ' רב פפא מותר לו לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות [ש]בתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי, דקאתני כל שאני זכאי [באמיר]תו רשאי אני להחשיך עליו מדאחשוכי מחשיך שימור נמ[י עביד]. אבל מחשיך הוא לשמר ומביא פירות ביד, ואף על גב דלא [אבדיל ו]ה[א] ר' אלעזר בן אנטיגנס אומ' משום ר' אלעזר ברבי ינאי אסור [לאדם לעשות] חפציו קודם שיבדיל, וכי תימא דאבדיל בתפילה והא אמ' ר[ב] יהודה אמ' שמואל המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס, תרגמה רב נתן בר אימי קמיה דרבא בין הגיתות שאנו דשכיח ליה חמרא טובא ומבדיל מאלתר.
רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרויהו חשבנות שלמצוה מותר לחשבן בש', אמ' ר' אלעזר פוסקין צדקה לעניים בש', ואמ' ר' יעקב אמ' ר' יוחנן מפקחין פיקוח נפש בש', ואמ' ר' יעקב בר אידי אמ' ר' יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עיסקי רבים בש', ואמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' (יוחנן) [יונתן] הולכין לסרטיאות ולקרקסאות לפקח על עיסקי רבים בש', ותנא דבי מנשה משדכין על התינקת ליארס ועל התינוק ללמדו תורה וללמדו אומנות.
<h2>דף קנא.</h2>
מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי כלה להביא לה הדס וחלילים ותכשיטין, ועל עיסקי המת לחפר לו קבר ולהביא לו ארון ותכריכין, גוי שהביא חללים בשבת לא יספד בהן ישר' שמא חוץ לחומה לנו, תניא נמי הכי עיר שישר' וגוים דרין בתוכה והיתה בה מרחצת המרחצת בש' אם רוב גוים מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד אם רוב ישר' אסור עד שיחמו חמין ואחר כך ירחוץ.
עושין כל צורכי המת בש' סכין ומדיחין אתו ובלבד שלא יזיזו בו אבר, ושומטין את הכר מתחתיו ומטילין אתו על החול בשביל שימתין, קושרין את הלחי לא בשביל יעלה אלא שלא יוסיף, ומביאין כלי מיקר וכלי מתכות ומניחין לו על כריסו בשביל שלא תפוח, ופוקקין את נקוביו כדי שלא תכנס בהן הרוח, אבל אין מאמצין עיניו שלמת בש' ואפילו מת מערב הש', ולא בש' בלבד אמרו אלא אפילו בחול עים יציאת נפש, והמאמץ עים יציאת נפש הרי זה שופיך דמים, משל לנר שהיתה כבה והולכת ואדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה, והרוצה שיתאמצו עיניו שלמיתו נופיח לו יין בחטמיו ונותין לו שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גדלי רגליו והן מתאמצות מאיליהן.
<h2>דף קנא:</h2>
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומ' תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת שנ' ושמרתם את הש' אמרה תורה החל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, דויד מלך ישראל מת אין מחל' על' את הש' כיון שמת אדם נפטר מן המצות, [והיינו] דאמ' ר' יוחנן מאי דכת' במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן [המצות], ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומ' תינוק בן יומו חי אינו צריך לשומרו [מן החולדה ומן] העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים.
<h2>דף קנז.</h2>
מפירין נדרים בשבת ובלילה ובקרובים. קימא לן הלכתא כרבנן דאמרין מצוה לאכל שלוש סעודות בשבת אחד בלילה וש[נים ב]יום.
